ברגע אחד מתהפך גורלו של יוסף, והוא מוצא ממעמקי הכלא אל ארמון המלוכה. המעבר החד ממצב של אסיר נשכח לאדם העומד לפני מלך מלווה ברצף של פעולות מהירות, אך מחושבות היטב.
המילה וַיְרִיצֻהוּ מצביעה על כך ששלוחי פרעה הוציאו אותו מהמאסר בבהילות ובמרוצה, שכן פקודת המלך דורשת ביצוע מיידי ונחוץ [רד"ק, בכור שור]. מעבר למהירות הפיזית, הפרשנים רואים בכך ביטוי לאופן שבו פועלת ישועת ה' – היא מתרחשת כהרף עין ובאופן פתאומי [ספורנו].
הכתוב מדגיש שיוסף הוצא מִן הַבּוֹר, מונח המתאר את בית הסוהר שהיה בנוי כמין גומה עמוקה תחת פני הקרקע [רש"י, מזרחי, גור אריה]. אזכור הבור דווקא כאן נועד ללמד עיקרון רוחני עמוק: הישועה והאורה צומחות מתוך האפלה. גדולתם של צדיקים נובעת דווקא מתוך הניוול והשפל שחוו, ועלייתו של יוסף למלוכה ישירות מתוך בור האסורים העצימה את מעמדו הרבה יותר מאשר לו היה מקבל את התפקיד כאדם חופשי [רבנו בחיי, הטור הארוך, צרור המור].
למרות הבהילות של שליחי פרעה, יוסף עוצר את המרוץ כדי להתארגן. וַיְגַלַּח – הוא מסתפר ומשיר את שיער ראשו וזקנו שגדלו פרא במהלך שנות מאסרו [בכור שור, שטיינזלץ], שכן מנהג המצרים היה לגדל זקן רק בעת אבל [שד"ל]. קיימת מחלוקת קלה לגבי ביצוע הפעולה: בעוד שחלק מהפרשנים סבורים שיוסף גילח את עצמו [שד"ל], אחרים מסיקים כי בשל מעמדו כאסיר הפעולה נעשתה על ידי ספר שהובא במיוחד [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. לאחר מכן וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, והמיר את בגדי הכלא המלוכלכים בלבוש הולם. הפרשנים מעירים כי לו היה מדובר בבור מים רטוב, החלפת הבגדים הייתה צורך טכני בלבד, אך מכיוון שזהו בור יבש, ההחלפה נשאה משמעות של מתן כבוד [שפתי חכמים, משכיל לדוד].
הפרשנים עומדים על המתח שבין הדחיפות של פרעה לבין ההתעכבות של יוסף על טיפוחו האישי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהגילוח והחלפת הבגדים נעשו אך ורק מפני כבוד המלכות, שכן אין זה ראוי להופיע לפני מלך בלבוש שק ובמראה מרושל. התארגנות זו דרשה מיוסף תעצומות נפש, שכן הוא עשה זאת למרות שעדיין לא ידע אם הוא יוצא לחופשי לחלוטין או שמא יוחזר לכלא לאחר פתרון החלום [מזרחי, שפתי חכמים]. יש שרואים בהתנהלות זו עדות לביטחונו העצמי ולפיקחותו של יוסף; הוא הבין שהשומרים הריצו אותו רק כדי למהר ולהוציאו מהבור, אך לא מנעו ממנו להתכונן כראוי לפגישה, מה שרמז לו על כוונותיו החיוביות של המלך [אלשיך, רש"ר הירש]. נוסף על כך, יש המציינים כי ההקפדה על כבוד המלכות היא שהתירה ליוסף לבצע את פעולת הגילוח, אף על פי שעל פי מסורות מסוימות הדבר היה כרוך בעשיית פעולה שאסורה בדרך כלל על פי ההלכה [ברטנורא, חתם סופר].