כאשר פרעה מספר ליוסף את חלומו, הוא מתאר את קבוצת השיבולים השנייה שעלו מן היאור. תיאור זה כולל פרטים חדשים שלא הופיעו בתיאור המקורי של החלום בתחילת הפרשה, עובדה המעוררת דיון נרחב סביב משמעות המילים ומטרת השינוי בגרסאות.
המילה צְנֻמוֹת היא מילה יחידאית שאין לה מקבילות נוספות בתנ"ך [אבן עזרא, רשב"ם], והפרשנים הציעו מספר דרכים להבינה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהמונח הארמי "צונמא", שמשמעותו סלע. לפי גישה זו, השיבולים היו יבשות לחלוטין, חסרות כל לחלוחית, וקשות כסלע או כעץ יבש [רש"י, רשב"ם, רד"ק, בכור שור]. פרשנים אחדים מדייקים כי ההשוואה לסלע אינה מתייחסת לקושי הפיזי של השיבולת, אלא ליובש הקיצוני, להתכווצות ולהצטמקות שלה [שד"ל, מזרחי, ברכת אשר, מחוקקי יהודה].
מנגד, יש החולקים על ההשוואה לסלע וסבורים כי שיבולים דקות אינן יכולות להיות קשות כאבן. לשיטתם, משמעות המילה היא שיבולים מפורקות, חתוכות וחסרות, שבהן מקומות ריקים לגמרי ללא גרעיני תבואה [רמב"ן]. דעה נוספת קושרת את המילה לשפה הערבית, שבה משמעותה "צלם" או דמות, כלומר שיבולים ריקות שהן רק אשליה חסרת תועלת [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. תרגום אונקלוס מבאר שהשיבולים לקו בשידפון כה חמור, עד שכל הזרעים התרוקנו ונותר מהן רק הקש והנץ החיצוני [רש"י, מזרחי].
מעבר למשמעות המילולית, הפרשנים שמים לב לעובדה המרתקת שהמילה צְנֻמוֹת לא הופיעה כלל כאשר החלום תואר לראשונה. מדוע פרעה הוסיף אותה כעת? הפרשנים מסכימים כי פרעה שינה במכוון את פרטי החלום והוסיף תיאורים מחמירים כדי לנסות ולבדוק את יוסף, במטרה לראות אם יבחין בשינויים או יוטעה מהם [הטור הארוך, שפתי חכמים, יריעות שלמה].
יוסף, בחכמתו, הבין מיד את התחבולה. הוא קלט שאם השיבולים היו באמת יבשות כסלע ללא כל לחלוחית, הרי שהרעב היה כה כבד עד שלא היה לעולם קיום, ולכן פרט זה אינו יכול להיות חלק מחלום אמיתי שנועד להציל את המדינה. משום כך, כאשר יוסף פותר את החלום, הוא מתעלם לחלוטין מהמילה שפרעה המציא, אינו מתייחס לשיבולים כ"צנומות", אלא מכנה אותן רק "רקות" – חסרות תבואה, ובכך מוכיח לפרעה את אמיתות הבנתו [רמב"ן, הטור הארוך, שפתי חכמים, יריעות שלמה].