מכת הרעב הכתה בעוצמה והתפשטה הרבה מעבר לגבולות מצרים, כך שלא ניתן היה לייבא מזון ממקומות אחרים, והמצוקה יצרה בהלה גדולה. יוסף, בחכמתו, המתין שהמחסור יורגש היטב ולא נענה לזעקות העם מיד עם תחילת הרעב, אלא חיכה עד שלא יישאר להם דבר [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ, העמק דבר].
הביטוי עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ מלמד כי הרעב פגע תחילה דווקא בשכבת העשירים. הפרשנים מסבירים כי העשירים מכונים "פני הארץ" משום שהכל פונים אליהם, או משום שפניהם בדרך כלל מאירות ושמחות, בניגוד לעניים שנוטים לכבוש את פניהם בקרקע מתוך בושה [רש"י, מזרחי, רבנו בחיי, גור אריה, ברטנורא, בעלי ברית אברם, דברי דוד, צאינה וראינה]. דעה אחרת גורסת כי המילה "פני" מתייחסת לסוגים השונים של פני הקרקע, כגון שדות, גנים ופרדסים שיבשו [קונטרס חיבה יתירה].
כאשר המצוקה גברה, הכתוב מציין כי יוסף פתח אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם. רוב המפרשים מסכימים כי זהו מקרא קצר שמשמעותו היא פתיחת כל האוצרות והמחסנים שהיה בהם בר [אבן עזרא, רד"ק, רבנו בחיי, הדר זקנים, שד"ל, מחוקקי יהודה]. יוסף פתח את כל המחסנים בכל עיר ועיר כדי למנוע טרחה מהתושבים, אך גם מסיבה תודעתית: ראיית שפע המחסנים הפתוחים נועדה להרגיע את הבהלה ולקרר את חום הרעב הבוער בלבבות [אור החיים]. בנוסף, פתיחת כלל המחסנים נועדה להראות לעם שיש בידו יכולת לפרנסם [ספורנו], ולאפשר ליוסף לבדוק איזו תבואה עלולה להתקלקל ויש למכרה ראשונה [אור החיים]. גישה ייחודית מוסיפה כי יוסף פתח גם את האוצרות הפרטיים של המצרים שהרקיבו, כדי להראות את השגחת ה' כי רק התבואה שנשמרה תחת ידיו של יוסף נותרה טובה, ואילו השאר נרקב [שפתי כהן]. מנגד, יש החולקים על כך שחסרות מילים בפסוק, ומפרשים את המילה "אשר" מלשון אושר והצלחה. לפי גישה זו, יוסף פתח בפניהם את האוצרות המובחרים והיקרים ביותר, ובכך פתח להם פתח של תקווה והצלה [הכתב והקבלה, בעלי ברית אברם]. ויש המפרשים שיוסף פשוט רוקן את כל רכושם של המצרים בתמורה לתבואה [קונטרס חיבה יתירה].
פעולת המכירה מתוארת במילה וַיִּשְׁבֹּר. הפרשנים מסבירים כי שורש ש.ב.ר משמש לתיאור קנייה ומכירה, שכן התבואה "שוברת" את הרעב [רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. מילה זו אינה מוגבלת רק לתבואה, אלא מתייחסת למסחר בכל סוגי המזון והמשקה [רשב"ם, רש"י, שפתי חכמים, משכיל לדוד]. יוסף מכר תבואה לְמִצְרַיִם תחילה, לפני שמכר לשאר הארצות [רד"ק, הטור הארוך, מלבי"ם]. הוא ניהל את המכירה בעצמו, תוך שהוא מוכר כמויות קטנות ומדודות לכל משפחה. שיטה זו נועדה למנוע אגירת מזון, והיא זו שאילצה בהמשך את כל העולם, כולל את אחיו, לבוא אליו באופן אישי [רש"ר הירש].
בסוף הפסוק נאמר וַיֶּחֱזַק הָרָעָב. למרות פתיחת המחסנים, הרעב התעצם. זאת משום שהמחסנים המקומיים בערים החלו להתרוקן [העמק דבר, מלבי"ם], או משום שהמונים החלו לנהור למצרים לקנות מזון, ויוסף נאלץ לחלק את התבואה בצמצום רב [רד"ק]. הסברים נוספים להתחזקות הרעב הם שהמחסור התפשט גם לשאר סוגי המזון מלבד הלחם [ספורנו], ושהמצרים אכלו אך לא באו לידי שובע [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. לעומת כל אלו, יש המציעים פירוש הפוך לחלוטין: המילה "ויחזק" אינה מתארת החמרה, אלא חיזוק ותמיכה. פעולותיו של יוסף חיזקו את העם, סיפקו להם סעד, ואפשרו להם לשאת ולסבול את הרעב מבלי לגווע [הכתב והקבלה].