מעמד הכתרתו של יוסף והפיכתו מאסיר למשנה למלך מצרים מלווה בהענקת סמלי שלטון מובהקים, המעבירים לידיו את הסמכות המעשית והייצוגית באופן רשמי ופומבי.
הפעולה הראשונה היא הסרת טַבַּעְתּוֹ של פרעה. רוב הפרשנים מסכימים כי נתינת הטבעת היא סמל מובהק להעברת שלטון ומינוי לאדם השני בחשיבותו בממלכה. טבעת זו לא הייתה תכשיט רגיל, אלא חותם המלך. מסירתה העניקה ליוסף ייפוי כוח מעשי לחתום בשם פרעה על צווים, לשלוט בכל הממלכה, ולמנות או לפטר שרים כרצונו [רמב"ן, רד"ק, רבנו בחיי, רלב"ג, הטור הארוך]. שורש המילה קשור למושג הטביעה, שכן באמצעותה היו טובעים וחותמים את הצורה המוטבעת בה על גבי צווים חוקיים [אם למקרא]. הענקת טבעת כסמל לממשלה הייתה מנהג נפוץ בעת העתיקה [בכור שור, שד"ל], אך העובדה שפרעה הסיר דווקא את טבעתו האישית, ולא העניק טבעת אחרת מבית המלך, מדגישה את גודל הסמכות הספציפית שהועברה ליוסף [משכיל לדוד]. מעבר להענקת הסמכות, יש שרואים בפעולה זו מעין מבחן: פרעה רצה לבדוק אם יוסף באמת מאמין בפתרון החלום שהציע. עצם הסכמתו של יוסף לקבל את הממשלה ללא היסוס, הוכיחה לפרעה שדבריו כנים ואינם רק ניסיון חצוף לפטור את עצמו מן המלך בדברים ריקים [חזקוני].
לאחר מכן, פרעה מלביש את יוסף בבִּגְדֵי שֵׁשׁ. מדובר בלבוש רשמי ויוקרתי ביותר, שיוחד למלכים ולשרי מצרים [רש"י, רשב"ם, חזקוני]. בד זה, שנקרא בספרים מאוחרים יותר "בוץ", היה צומח במצרים ונחשב לאיכותי, לבן וטהור [שד"ל, מחוקקי יהודה]. עם זאת, מתעוררת מחלוקת מעניינת סביב זיהוי הבד: אם מדובר בפשתן, הרי שגידול פשתן היה נפוץ מאוד במצרים סביב נהר הנילוס, ואם כן, מדוע נחשב ליוקרתי כל כך? כדי ליישב זאת, יש שמסבירים כי אמנם פשתן היה מצוי, אך ה"שש" היה סוג נדיר, חשוב ויקר יותר מכל שאר הארצות, או שהגידול הנפוץ במצרים היה בכלל קנבוס, ואילו פשתן לבן היה נדיר וייחודי [הדר זקנים, דעת זקנים]. מנגד, ישנה גישה הטוענת כי ה"שש" המוזכר כאן אינו פשתן כלל, אלא בגד עליון וחשוב העשוי ממשי וצבוע בשלל צבעים [שפתי חכמים, דברי דוד].
לסיום, פרעה שם רְבִד הַזָּהָב על צווארו של יוסף. מדובר בענק או שרשרת זהב [רלב"ג, ביאור יש"ר, צאינה וראינה]. השימוש בה"א הידיעה ("הזהב") מלמד שלא היה זה תכשיט מקרי, אלא השרשרת הרשמית והמוכרת שהייתה נהוגה במצרים להינתן על צווארו של המשנה למלך או השופט הגדול, ועליה היה חקוק סמל האמת והמשפט [שד"ל, אם למקרא]. באשר למקור המילה רְבִד, יש המפרשים אותה מלשון דבר הפרוש ומונח על גוף האדם [רשב"ם, אבן עזרא], ויש המסבירים כי התכשיט נקרא כך משום שהיה עשוי משרשרת של טבעות רבות המחוברות זו לזו, בדומה לרצפה המורכבת מאבנים רבות המרוצפות יחד [רש"י, ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה].