פתרון החלום של פרעה מגיע לשיאו, ומתרגם את המראות החריגים של הפרות למציאות כלכלית וחקלאית קשה. יוסף מבהיר כיצד שנות הרעב העתידיות ימחקו לחלוטין את רישומה של תקופת השפע.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע מהוות את הפתרון הישיר לתיאורו של פרעה בחלום: "ולא נודע כי באו אל קרבנה". כשם שהפרות הרזות בלעו את הפרות הבריאות מבלי שניכר בהן שינוי, כך שנות הרעב יבלעו את כל תנובת השנים הטובות, ולא יישאר ממנה זכר. בדומה לכך, סוף הפסוק, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד, מקביל להצהרתו של פרעה בחלום כי מעולם לא ראה פרות כה רעות בכל ארץ מצרים [מלבי"ם]. יש המדגישים כי העדר הידיעה של השובע מקביל לכך שמראה הפרות נותר רע בדיוק כפי שהיה בתחילה [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, יהל אור]. הבחירה במילים "ולא יודע" אינה מקרית, אלא נועדה ליצור הקבלה לשונית מדויקת למילים "ולא נודע" שבחלום, ולכן התורה לא השתמשה במונח כמו "ונשכח" [שפתי חכמים].
עיון מדוקדק מעלה פער מסוים: התיאור "ולא נודע כי באו אל קרבנה" נאמר מפי פרעה ליוסף, אך נעדר מתיאור החלום המקורי בתחילת הפרק. אין מדובר בהגזמה או בשקר של פרעה, אלא בדרכו של המקרא לקצר בסיפור המעשה. התורה רמזה לכך מראש כשהדגישה שגם לאחר האכילה, הפרות נותרו "רעות המראה ודקות הבשר", ופרעה פשוט פירט והרחיב נקודה זו באוזני יוסף [משכיל לדוד].
לצד ההבנה כי הפסוק מתאר את המצב בזמן הרעב, קיימת גישה פרשנית שונה המעתיקה את משמעות הפסוק דווקא אל תקופת השפע. לפי תפיסה זו, אפילו בעיצומן של שנות השובע, וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע – השפע לא באמת יורגש בארץ. המילים מִפְּנֵי הָרָעָב מפורשות כ"מפחד הרעב". בשל החרדה העמוקה מפני שנות הבצורת העתידיות, המצרים יאגרו וישמרו את כל התבואה כפיקדון לשנים הקשות, כך שאיש לא יוכל ליהנות מהטוב בשעתו [העמק דבר, מלבי"ם].