בראשית, פרק מ״א, פסוק נ׳

יוסף מקים את משפחתו במצרים, והשימוש בלשון היחיד וּלְיוֹסֵף יֻלַּד רומז כי ייתכן שנולדו כתאומים, או מדגיש את השגחת ה' שנדרשה כדי לשמר את זהותם הרוחנית בסביבה נוכרית. הוא מעמיד רק שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, בשנה האחרונה של שנות השפע. ציון הזמן המדויק מלמד שיוסף פרש מיחסי אישות עם תחילת הרעב מתוך הזדהות עם סבל הציבור, וכן מסביר מדוע רק בנים אלו, שנולדו לפני בואו של יעקב, זכו מאוחר יותר למעמד של שבטים שווי זכויות. הכתוב מוסיף אֲשֶׁר יָלְדָה־לּוֹ אָסְנַת כדי ללמד שהיא הייתה אשתו היחידה, ולמרות היותה ממשפחת כומר מצרי, בַּת־פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן, זהות הילדים שיקפה אך ורק את תקוותיו של יוסף ולא את מורשתה.