קרה לכם פעם שהייתם ממש עצובים בגלל משהו לא נעים שקרה, אבל אז קיבלתם הפתעה כל כך משמחת שפתאום הייתם מאושרים והכאב פשוט נעלם? זה בדיוק מה שהרגיש יוסף. אחרי שנים קשות שבהן היה עבד וסבל מאוד, נולד לו בן בכור והוא מחליט לקרוא לו בשם מְנַשֶּׁה. יוסף מסביר שהשם הזה מגיע מהמילה נַשַּׁנִי, שפירושה "השכיח ממני". יוסף בעצם אומר תודה ל-ה' שהשכיח ממנו אֶת כָּל עֲמָלִי, כלומר את כל העבודה הקשה והסבל שעבר.
אבל אז יוסף מוסיף משהו שנשמע קצת מוזר, הוא אומר שהוא שכח גם וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי, את הבית של אבא שלו. האם יכול להיות שיוסף הצדיק באמת שכח את אבא יעקב ואת המשפחה שלו? כמובן שלא. כשהוא אומר שהוא שכח, הוא מתכוון ש-ה' ריפא את הלב שלו. במקום להרגיש כל הזמן את הצער והכאב על כך שהוא רחוק מהבית ועל מה שהאחים שלו עשו לו, ה' נתן לו משפחה חדשה, ילדים והצלחה גדולה. הזיכרונות הקשים כבר לא מכאיבים לו כמו פעם, והוא יכול לשמוח בחיים החדשים והטובים שלו.