בראשית, פרק מ״א, פסוק ג׳

תפנית חדה מן השפע אל החידלון מתרחשת כאשר שֶׁבַע פָּרוֹת, המסמלות את בסיס החקלאות והכלכלה, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר ומדגישות כי הרעב והשפע תלויים שניהם במימי הנהר. הבהמות מתוארות כאֲחֵרוֹת, משום שהמחסור והדוחק יגרמו לבני האדם לריב ולהיות מנוכרים זה לזה, והן רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר, מונח המושאל מחומרים שחוקים כעפר כדי להמחיש את רזונן הקיצוני והכחוש. הפרות הרזות אינן רועות אלא נעמדות עַל שְׂפַת הַיְאֹר, כלומר על גדות הנהר שנקראות כך בשל דמיונן לשפתיים, ומצוין כי וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת הבריאות. סמיכות זו מלמדת שלא יהיה פער בין סיום שנות השפע לתחילת שנות הרעב, וכן רומזת לכך שהדרך היחידה של הבריות לשרוד תהיה להישען על תבואת השפע שתיאגר. בנוסף, העמידה המשותפת שלהן יחד מסמלת פרק זמן שבו הרעב בארצות השכנות יתקיים במקביל לשפע שעדיין יימצא במצרים.