בראשית, פרק מ״א, פסוק מ״ד

מלך מצרים מגדיר את חלוקת הסמכויות בממלכה ומצהיר אֲנִי פַרְעֹה, כלומר מתוקף סמכותי אני שומר לעצמי את כס המלכות והתואר הרשמי, אך מוסר לך את השלטון בפועל. הוא מבהיר כי וּבִלְעָדֶיךָ, משמע שלא ברשותך ובמצוותך, לא תתבצע שום פעולה. ההוראה לפיה לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אוסרת על כל צעד שלטוני או סממן שררה ללא אישורו המפורש של יוסף, החל מחתימה על צווים ויציאה למלחמה, ועד לאחיזת חרב ורכיבה על סוסי המלכות. הכרזה תקיפה זו נועדה לבסס את מעמדו העליון של יוסף, ולהשתיק את יועצי המלך שהתקוממו נגד מינויו של עבד לשליט.