בראשית, פרק מ״א, פסוק ט״ו

פרעה מתאר את תסכולו ומכריז כי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ, בין אם משום שחכמיו כשלו כשניסו לפצל את החלום, ובין אם בחר להסתיר את כישלונם כדי למנוע מיוסף לסרב או כדי לאתגר אותו בזלזול. באמצעות המילה לֵאמֹר, פרעה מעמיד את יוסף במבחן ודורש ממנו להוכיח את המוניטין שיצא לו כמי שמתפאר ביכולתו לפתור חלומות. כאשר פרעה אומר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ, הוא אינו מתכוון לשמיעה פיזית, אלא להבנה עמוקה והאזנה פנימית. בניגוד לחרטומים שנזקקו למיפוי מערכות כוכבים, חכמתו של יוסף מאפשרת לו לדלות את המשמעות הנכונה מתוך עצם ההקשבה התכליתית לחלום, ללא כל עזרים חיצוניים.