בראשית, פרק מ״א, פסוק נ״ד

מיד עם תום שנות השפע וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא בבת אחת, כאשר יש המפרשים מילה זו מלשון חולי של הבריות או רקבון פתאומי של התבואה. הופעתו המיידית של המשבר, בדיוק כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף, שללה את האפשרות לצירוף מקרים אקלימי והוכיחה לחלוטין את חכמתו. וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת הסמוכות למצרים ולא בכל העולם כולו, במטרה לכוון את ירידת בני יעקב לשם ולהעשיר את המדינה בכספי האומות. למרות המצוקה האזורית, וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם בזכות אוצרות המלך שהכין יוסף או בשל אגירה פרטית של התושבים. עם זאת, יש הסבורים שגם לחם זה הרקיב באופן נסי או לא השביע את אוכליו, וכך הורגש הרעב במלוא עוזו.