קרה לכם פעם שאמרתם שמשהו עומד לקרות, ופתאום זה באמת קרה בדיוק כמו שהזהרתם? זה בדיוק מה שקרה במצרים. השנים הטובות והמלאות באוכל נגמרו בבת אחת. המילה וַתְּחִלֶּינָה פשוט מסבירה ששנות הרעב והיובש התחילו. הרעב לא הגיע לאט לאט, אלא הכה מיד ובעוצמה. הכל קרה כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף. ברגע הזה כולם הבינו שיוסף באמת חכם ושהפתרון שלו היה אמיתי, ושזה לא היה סתם מזל או שינוי רגיל במזג האוויר.
הרעב הגדול הורגש בְּכָל הָאֲרָצוֹת. הכוונה היא לא לכל העולם כולו, כי אז לא היו נשארים אנשים בעולם, אלא למדינות שקרובות למצרים, כמו ארץ כנען. ה' כיוון את הדברים כך שהרעב יגיע לכל האזור, כדי שהאחים של יוסף יצטרכו לרדת לחפש אוכל דווקא במצרים, וכך הם ייפגשו איתו שוב. למרות הרעב הכבד מסביב, התורה מספרת כי וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. מאיפה פתאום היה להם אוכל? הלחם הזה הוא בעצם התבואה שיוסף אסף ושמר במחסנים של המלך בשנים הטובות. בלי החכמה של יוסף, המצרים היו אוכלים או מבזבזים את כל האוכל מזמן, אבל עכשיו, בזכות ההכנות שלו, היה להם מה לאכול.