תארו לעצמכם מצב שבו יש לכם שפע של אוכל וכל טוב, וביום אחד הכל משתנה ופתאום חסר. זה בדיוק מה שקרה במצרים. התורה משתמשת במילה וַתִּכְלֶינָה, שמשמעותה הפשוטה היא סיום. ברגע ששבע שנות השפע נגמרו והסתיימו, התחיל מיד הרעב הגדול.
אבל למה הרעב הורגש כל כך מהר ובצורה כל כך קשה? התשובה מסתתרת במילים אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. המילים האלו מדגישות שהשפע העצום היה קיים רק בתוך מצרים. בארצות השכנות לא הייתה תבואה מיותרת, והרעב שם כבר התחיל.
בגלל שהרעב פגע בארצות האחרות, המצרים התחילו למכור לאנשים מארצות אחרות את התבואה הפרטית שהם שמרו לעצמם. כך קרה שהמחסנים האישיים של תושבי מצרים התרוקנו במהירות רבה, ולכן מיד כשנגמרו שנות השפע, הרעב הכה גם בהם בבת אחת.