בראשית, פרק מ״א, פסוק נ״ג

שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע הגיעו לסיומן המוחלט, ומיד עם השלמתן החלו שנות הרעב. המילה וַתִּכְלֶינָה מציינת את סיום התקופה, אך גם מרמזת על השלמות והיופי של בני האדם שזכו לתזונה עשירה ובריאה בשנים אלו. הכתוב מדגיש כי השפע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם התקיים אך ורק שם בזכות אספקת המים היציבה של הנילוס, בעוד שארצות האזור לא זכו לברכה זו. המעבר החד למחסור השפיע על האזור כולו באופן דרמטי ומיידי; בארצות הסמוכות פגע הרעב מיד, וגם במצרים התרוקנו מאגרי המזון הפרטיים במהירות, בין אם משום שהמצרים מכרו אותם לתושבי החוץ ובין משום שכל התבואה נאספה לאוצרות השלטון והמזון הטרי נרקב.