במהלך שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע במצרים, המילים וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ מתארות הן את ברכת האדמה שהוציאה יבול עצום, והן את תושבי מצרים שאספו את התבואה לאוצרות. השפע החקלאי היה כה רב, עד שכל קנה בודד הצמיח שיבולים שמילאו כף יד שלמה. התושבים אספו את היבול לִקְמָצִים, כלומר קומץ אחר קומץ בהדרגה ובקפדנות מרובה, כדי לחסוך ולאגור כל כמות קטנה לקראת שנות הרעב. כמו כן, ביטוי זה מצביע על הבורות העמוקים והמחסנים שנחפרו באדמה במיוחד כדי להכיל את כמויות החיטה האדירות.
בראשית, פרק מ״א, פסוק מ״ז
פרשת מקץ
וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.