יצא לכם פעם לנסות להחזיק בשתי הידיים המון ממתקים, עד שהם פשוט נשפכו לכם מכל הכיוונים כי לא היה יותר מקום? תארו לעצמכם שזה בדיוק מה שקרה במצרים בשבע שנות השפע. כשהתורה כותבת וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ, הכוונה היא שהאדמה עצמה קיבלה ברכה מיוחדת והצמיחה כמות עצומה ובלתי נתפסת של תבואה. כדי להבין עד כמה השפע היה גדול, התורה משתמשת במילה לִקְמָצִים. המילה הזו מזכירה את המילה קומץ, שזה בעצם כמות שאפשר להחזיק בתוך כף יד אחת סגורה. כל שיבולת קטנה בשדה הייתה כל כך גדושה ומלאה בגרעינים, עד שהיא לבדה מילאה כף יד שלמה! בגלל שהיה כל כך הרבה אוכל, תושבי מצרים אספו את התבואה לאט לאט וביסודיות, קומץ אחרי קומץ וערימה אחר ערימה. הם עבדו בקפדנות ולא בזבזו שום דבר, כדי שיוכלו לשמור את כל האוכל במחסנים לקראת שנות הרעב שיתחילו אחר כך.
בראשית, פרק מ״א, פסוק מ״ז
פרשת מקץ
וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.