יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לאסוף ולשמור אוכל למדינה שלמה במשך שבע שנים מבלי שהוא יתקלקל? יוסף מתחיל במבצע אדיר של אגירת מזון בשנות השפע. כשהוא אוסף אֶת כָּל אֹכֶל, הוא כמובן לא לוקח מהאנשים את כל המזון שלהם ומשאיר אותם רעבים. הוא פשוט לוקח את החלק שנקבע מראש כמס למלך, ומשאיר לתושבים מספיק אוכל כדי לחיות ולזרוע תבואה חדשה. אגב, המילה אֹכֶל לא מתארת רק חיטה או שעורה, אלא את כל סוגי המזון שאנשים אוכלים, כולל פירות טריים.
במקום להעמיס את כל התבואה על עגלות ולקחת אותה לאוצרות של המלך בעיר הבירה, יוסף עושה משהו חכם מאוד. הוא מחליט שוַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים, כלומר לאחסן את התבואה קרוב למקום שבו היא גדלה. את האֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ, הוא שומר בְּתוֹכָהּ, ממש בתוך אותה העיר.
למה השיטה הזו כל כך טובה? קודם כל, היא חוסכת את המאמץ הקשה של סחיבת משאות כבדים למרחקים ומונעת מהאוכל הטרי להירקב בדרכים. בנוסף, כשהתושבים רואים שהאוכל שלהם נשאר קרוב אליהם כדי לשמש אותם בעת צרה, הם רגועים יותר ושמחים לעזור. יש כאן גם סוד חקלאי מיוחד, כדי שהתבואה תישמר ולא תתקלקל במשך שנים ארוכות, היו מערבבים בה מעט עפר מאותה שדה שבה היא גדלה, כי מתברר שהאדמה המקומית שומרת בצורה הטובה ביותר על התבואה שצמחה ממנה.