בראשית, פרק מ״א, פסוק מ״ט

יצא לכם פעם לעמוד על שפת הים ולנסות לספור את כל גרגרי החול שעל החוף? כנראה שגיליתם מהר מאוד שזה פשוט בלתי אפשרי. זה בדיוק מה שקרה במצרים בשנות השפע. האדמה הצמיחה כל כך הרבה תבואה, עד שהמחסנים התמלאו במהירות. כשהתורה מתארת שהתבואה הייתה כְּחוֹל הַיָּם, היא משתמשת בתיאור מוגזם בכוונה, כדי לעזור לנו לדמיין כמות עצומה ובלתי נתפסת של אוכל. בתחילה, הפקידים של המלך ניסו לנהל רישום מסודר ולספור כל שק שנכנס למחסנים כדי לשמור על סדר ולמנוע גניבות. אבל הכמות הלכה וגדלה עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר. הכוונה כאן אינה ליוסף, אלא לפקיד שהיה אחראי על הספירה, שפשוט הפסיק את עבודתו. אולי תחשבו שהפקידים הפסיקו לספור כי הם התעצלו או שלא התחשק להם להתאמץ יותר? בדיוק בגלל זה מודגש מיד לאחר מכן כִּי אֵין מִסְפָּר. הפקידים לא היו עצלנים, אלא המשימה פשוט הפכה לחסרת סיכוי. הייתה כל כך הרבה תבואה, עד שהמספרים כבר איבדו משמעות והשכל האנושי לא יכול היה לתפוס או לחשב אותם יותר.