בראשית, פרק מ״ב, פסוק י״ט

הדרישה אִם־כֵּנִים אַתֶּם מציבה בפני האחים מבחן אמינות, שכן רק אנשים ישרים יסכימו להשאיר עירבון מתוך ביטחון שחפותם תתברר, ובמקביל מתחשבת בהיותם אנשי משפחה שקרוביהם זקוקים למזון. כדי להבטיח את חזרתם ולמנוע תרמית עתידית בזיהוי אחיהם, יוסף קובע כי אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם, כלומר יישאר באותו בית סוהר מוכר שבו שהו כולם יחד. הדגשת האח האחד מעוררת את מצפונם על האח שהשליכו לבור ורומזת לשמעון, בעוד אזכור משמרם המשותף מרגיע את הנשאר שתנאיו לא יוחמרו, אך מזכיר לשבים שמצפונם יכלא אותם רגשית יחד איתו. שאר האחים מצווים וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ את התבואה אל ארץ כנען, כדי לספק שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם – מזון שנועד להשביע ולשבור את רעבון משפחותיהם. מניסוח מדויק זה עולה גם הדרכה מוסרית מתוך יראת ה', לפיה ראוי לאדם לאכול רק כדי לשבור את רעבונו ולקיים את גופו, תוך פרישות מתאוות אכילה מופרזות.