בראשית, פרק מ״ב, פסוק כ״ב

ראובן מוכיח את אחיו ומזכיר את התראתו המוקדמת אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, שנועדה להבהיר כי יוסף פעל מחוסר בגרות ולא מזדון, ולכן לא היה ראוי לעונש אכזרי. אזהרה זו הפכה את פגיעתם ביוסף לפשע מכוון, וכעת ראובן קובע כי עונשם מגיע משום שוְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. ה' תובע מהם את חייו של יוסף שכנראה מת בעבדות, ואף אם נותר בחיים, עצם השלכתו לבור שקולה לשפיכות דמים. התוספת וְגַם באה להדגיש שהם נענשים על עצם הרצח ולא רק על התעלמותם מתחנוניו, או לחלופין שהם נענשים גם על הצער העמוק שגרמו לאביהם. מששמע זאת יוסף הוא נמנע מלאסור את ראובן שניסה להצילו, ובחר לאסור את שמעון כרמז לכך שוְלֹא שְׁמַעְתֶּם לאזהרת אחיהם.