בבואם לשחזר בפני יעקב אביהם את החקירה שעברו במצרים, האחים מנסחים את דבריהם בקפידה כדי להסביר כיצד הסתבכו ונדרשו להביא את אחיהם הצעיר. כאשר הם מציינים שהם בְּנֵי אָבִינוּ, הם מדגישים בכך שהם כולם בנים לאב אחד, אף שאינם בהכרח בני אם אחת [שד"ל].
הפרשנים עומדים על ההבדלים הדקים שבין הדיווח של האחים ליעקב לבין הדברים שאמרו בפועל לשליט המצרי. בניגוד לעמידתם מול יוסף, שם כינו את עצמם "עבדיך", בדיווח ליעקב הם משמיטים מילה זו. ההסבר לכך הוא שאילו היו מספרים ליעקב שהגדירו את עצמם כעבדים, יעקב היה עשוי לטעון שבהודאה זו הם הפכו באופן אוטומטי גם את בנימין לעבדו של השליט, ומשום כך הם טוענים כעת שעליהם להביאו אליו [הטור הארוך].
הבדל נוסף ניכר בסדר הצגת הדברים. בעוד שאת דבריהם ליוסף פתחו באזכור האח הקטן ורק אז ציינו שהאח הנוסף איננו, בדיווח ליעקב הם מקדימים ואומרים הָאֶחָד אֵינֶנּוּ ורק לאחר מכן מוסיפים וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ. שינוי זה נועד להצטדק בפני יעקב ולהסביר מדוע בכלל נאלצו לחשוף את קיומו של בנימין: הם מציגים את השתלשלות השיחה כך שברגע שהזכירו שאח אחד איננו, השליט שאל היכן הוא השני, וכך נדחקו בעל כורחם לספר על האח הקטן שנותר בבית [הטור הארוך].
אולם, הפירוט המשפחתי המסועף כלל אינו מהווה תשובה הגיונית להאשמתם כמרגלים שבאו לראות את ערוות הארץ. מבחינת האחים, הטיעון החלקי הזה נבע מהידיעה הפנימית שלהם שהאח החסר לא באמת מת. לעומת זאת, יעקב, שהיה משוכנע כי בנו מת, ראה בסיפור המפורט הזה מידע מיותר לחלוטין שלא תורם דבר להפרכת החשד נגדם. פער זה מסביר מדוע יעקב בא אליהם בטענות קשות בהמשך על כך שהרעו לו וסיפרו לאיש שיש להם אח נוסף; מנקודת מבטו, דבריהם היו פטפוט מיותר, והם התנדבו למסור את המידע על בנימין ללא כל הצדקה אמיתית [העמק דבר].