יוסף משנה את תוכניתו המקורית כלפי אחיו. במקום לכלוא את כולם ולשלוח רק אחד, הוא מציע מתווה חדש המשלב מבחן נאמנות קפדני יחד עם דאגה למשפחותיהם הרעבות שבכנען.
ההכרזה אִם־כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם מציבה בפני האחים מבחן כפול. מצד אחד, זהו מבחן מעשי: עצם ההסכמה שאחד מהם יישאר כעירבון מוכיחה את אמינותם, שכן אם היו מרגלים שאינם מתכוונים לשוב, אף אח לא היה מסכים להישאר מאחור בידיעה שיוצא להורג [מלבי"ם]. מצד שני, זהו מבחן פסיכולוגי. אם הם אכן דוברי אמת, הם לא יחששו להשאיר אח אחד, מתוך ידיעה שחפותם תתברר והוא לא ייפגע [אור החיים]. גישה שונה מפרשת את המילה כֵּנִ֣ים לא רק כאנשי אמת, אלא כאנשים מהוגנים ובעלי משפחות. יוסף מבין שאם הם אכן בעלי משפחות, אי אפשר להשאיר את כולם במעצר כיוון שנשיהם וטפם יגוועו ברעב, ולכן הוא מאפשר לרובם לשוב לביתם [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ].
לשם הבטחת חזרתם, יוסף דורש כי אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יישאר במאסר. הבחירה במילה "אחד" ללא ה"א הידיעה רומזת שלא מדובר באח אקראי, אלא באח מיוחד ומסוים – שמעון, שהיה דומיננטי ואכזרי במכירת יוסף [הכתב והקבלה]. מעבר לכך, אזכור "האח האחד" נועד להציף במצפונם את זכרו של אותו אח אחד שהם עצמם השליכו לבור בעבר [קונטרס חיבה יתירה]. מבחינה מעשית, השארת אח אחד במצרים נועדה למנוע תרמית; יוסף חשש שהאחים יביאו נער זר מהשוק ויטענו שזהו בנימין, אך האח שיישאר במאסר ייאלץ לזהות אותו ולחשוף את האמת [פרדס יוסף].
הביטוי יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם מעורר תמיהה, שהרי בית הסוהר שייך לפרעה ולא לאחים. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא פשוט לבית הסוהר שבו האחים עצמם אסורים כעת [רש"י, מזרחי, גור אריה]. עם זאת, ניסוח זה טומן בחובו מסרים נוספים: יוסף מבקש להרגיע את האח שיישאר, ומבטיח לו שלא יועבר לצינוק קשה או לבידוד מחמיר, אלא יישאר באותם תנאי מעצר מוכרים שהאחים חוו יחד והוכיחו שניתן לשרוד בהם [דברי דוד, קונטרס חיבה יתירה]. במישור הרגשי, הניסוח רומז לאחים שגם כאשר ישובו לביתם, מצפונם ייסר אותם והם ירגישו כאילו הם עצמם עדיין יושבים בבית המשמר יחד עם אחיהם הכלוא [פרדס יוסף].
לאחר קביעת העירבון, יוסף מצווה: וְאַתֶּם֙ לְכוּ הָבִ֔יאוּ. אף על פי שהפועל "הביאו" מתייחס בדרך כלל להבאת דבר אל הדובר, כאן הכוונה היא להולכת המזון אל בית אביהם שבכנען [רש"י, מזרחי]. הוא מנחה אותם לקחת שֶׁ֖בֶר רַעֲב֥וֹן בָּתֵּיכֶֽם – כלומר, את התבואה שקנו כדי "לשבור" ולהשביע את רעבון אנשי בתיהם [רד"ק, שד"ל, רש"י]. מתוך בחירת המילים המדויקת "שבר רעבון", נלמד גם מסר מוסרי: ראוי לו לאדם לאכול רק כדי לשבור את רעבונו ולקיים את גופו, ולא להיגרר אחר תאוות אכילה ושתייה מופרזות, שכן הפרישות מתאוות העולם היא מעיקרי יראת ה' [רבנו בחיי].