המפגש הטעון והדרמטי בין יוסף לאחיו לאחר עשרים ושתיים שנות נתק מקופל בפסוק זה, המציג את הפער שבין ידיעתו הפנימית של יוסף לבין התנהגותו החיצונית.
כאשר נאמר וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם, הפרשנים מסבירים כי יוסף זיהה אותם מיד. חלק מהמפרשים מציינים שהזיהוי הראשוני נבע מכך שהם בלטו בלבושם הכנעני השונה מזה של המצרים [קונטרס חיבה יתירה, העמק דבר]. גישה מרכזית מבחינה בין ההכרה כאן להכרה המוזכרת בפסוק הבא: בשלב זה הייתה זו הכרה כללית של הקבוצה או של תווי פניהם, ורק מאוחר יותר התגבשה להכרה פרטית של כל אח ואח [אבן עזרא, הכתב והקבלה, כלי יקר]. האחים, לעומת זאת, לא זיהו אותו, שכן כאשר נמכר היה נער ללא זקן, וכעת עמד לפניהם כשהוא מעוטר בזקן, לבוש כמשנה למלך מצרים, והרעיון שזהו אחיהם היה רחוק מדעתם [רד"ק, בכור שור].
מתוך חשש שאחיו יזהו אותו, פעל יוסף מיד: וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. משמעות המילה היא מלשון נכרי וזר. הפרשנים נחלקו כיצד באה לידי ביטוי התנכרות זו. דעה אחת גורסת כי מדובר בהסוואה פיזית, שבה יוסף עטה מצנפת על מצחו וכיסה קצת מפניו כדי להסתיר את זהותו [רמב"ן, רבנו בחיי]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההתנכרות הייתה התנהגותית: יוסף שינה את טעמו, הסתיר את ענוותו הטבעית, והציג את עצמו כשליט זר ונוקשה [רש"י, ספורנו, רשב"ם].
המפרשים מדגישים כי יוסף לא פעל מתוך רצון לנקום באחיו, אלא מתוך כוונות עמוקות לטובתם [אדרת אליהו]. הוא בחר שלא להתגלות מיד כדי למנוע מצב שבו האחים יברחו מרוב בושה ופחד, או ישביעו אותו שלא לספר ליעקב [בכור שור, חזקוני]. בנוסף, יוסף ביקש לבחון האם הם מתחרטים על מעשיהם, ולהעביר אותם תהליך של כפרה בבחינת מידה כנגד מידה: כשם שהם חשדו בו שהוא מרגל ורכיל המביא את דיבתם לאביהם, כך הוא מעליל עליהם כעת שהם מרגלים, וכשם שהשליכו אותו לבור, כך הוא יאסור אותם [כלי יקר, אברבנאל].
כחלק מההצגה, נאמר וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת. יוסף דיבר אליהם בכעס ובתקיפות, במטרה להבהיל אותם כך שלא יהיה להם פנאי או יישוב הדעת להתבונן בפניו ובקולו ולזהות אותו [רמב"ן, ביאור יש"ר, אברבנאל]. תחילת דבריו הקשים הייתה בשאלה: מֵאַיִן בָּאתֶם. הפרשנים שמים לב לניסוח החריג, שכן אדם השואל זרים למוצאם נוהג לשאול מאין אתם. השאלה מאין באתם רומזת לחשד, היא מתאימה לאנשים נודדים שאין להם מקום קבוע, וכאילו אמר להם יוסף שהוא יודע שהם כנענים, אך הוא חוקר מאיזה מקום בדיוק הגיעו כעת, כפי שחוקרים מרגלים [העמק דבר, נחלת יעקב].
האחים המופתעים ענו: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. תשובתם הכפולה נועדה לענות על מה שנתפס בעיניהם כשתי שאלות מובלעות של השליט: מאיפה אתם, ולשם מה הגעתם [ביאור יש"ר]. אולם, חלק מהמפרשים מציינים שדווקא התוספת לשבור אוכל, שעליה לא נשאלו במפורש, היא שסיפקה ליוסף את העילה להאשים אותם בריגול. שפת היתר וההצטדקות המהירה נתפסו כניסיון של אנשים אשמים לכסות על מטרתם האמיתית [מלבי"ם].