טענת ההגנה של האחים אל מול האשמת הריגול נשענת על הקשר המשפחתי שלהם ועל מעמדם המוסרי והחברתי. כאשר הם מצהירים כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, הם מסבירים מדוע הגיעו יחד כקבוצה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהם נסעו יחד משום שזה היה רצון אביהם שלא ייפרדו, או לחלופין, שכובד הרעב אילץ אותם להישאר מאוגדים כדי שעבדיהם לא יגזלו מהם את התבואה בדרך [רמב"ן, רד"ק, הטור הארוך]. עצם העובדה שנשארו מלוכדים בשעת משבר כה קשה, בניגוד לטבע האנושי שבו הרעב גורם לכל אדם לדאוג רק לעצמו, מעידה על רוח המשפחה המיוחדת שלהם [רש"ר הירש]. מעבר לכך, יש הסבורים כי בניסוח זה נצנצה בהם רוח הקודש, והם כללו באמירתם, מבלי לדעת, גם את יוסף שעמד מולם [רש"י], או שרמזו לכך שאח אחד חסר [קיצור בעל הטורים].
העובדה שהם אחים משמשת כהוכחה הגיונית לכך שאינם מרגלים. הפרשנים מסכימים כי שום שלטון לא היה בוחר קבוצת מרגלים המורכבת כולה מבני משפחה אחת, אלא מאנשים זרים זה לזה כדי לא לעורר חשד, כפי שעשו משה ויהושע [ספורנו, אור החיים, דעת זקנים]. בנוסף, ריגול הוא משימה מסוכנת ביותר, ושום אב לא היה מסכן עשרה מבניו יחד במשימה כזו; לכל היותר היה שולח אחד או שניים, ולכן היותם משפחה אחת מפריכה את עלילת הריגול [רלב"ג, קונטרס חיבה יתירה].
המילה נָחְנוּ היא צורה מקוצרת של המילה "אנחנו", ללא האות אל"ף [אבן עזרא, אבי עזר]. השמטה זו אינה מקרית; יש שפירשו כי היא באה להדגיש את אמיתות דבריהם – אף על פי שהסיפור שלהם עשוי להישמע רחוק מהמציאות, זוהי האמת המוחלטת [הכתב והקבלה]. פרשנות פסיכולוגית מעניינת מבחינה בין השימוש במילה המקוצרת נָחְנוּ לבין המילה המלאה אֲנַחְנוּ בהמשך הפסוק: כאשר האחים מתארים את מעמדם החברתי הפשוט הם משתמשים בענווה במילה נָחְנוּ, אך כאשר הם מגנים על אופיים ויושרם, הם מצהירים בגאווה אֲנַחְנוּ [רש"ר הירש].
בהמשך דבריהם הם מעידים על עצמם כֵּנִים אֲנַחְנוּ. הגישה המרכזית היא שמשמעות המילה כֵּנִים היא אנשים אמיתיים, ישרים ונאמנים, והיא נגזרת משורש המבטא יציבות, קיום ודבר קבוע שאינו זז ממקומו [אבן עזרא, שד"ל, רש"י]. עצם העובדה שהם חושפים את זהותם ואת ייחוסם למשפחה מכובדת ומוכרת שניתן לחקור אודותיה, מוכיחה את כנותם, שהרי מרגלים אמיתיים נוהגים להסתיר את זהותם האמיתית [רמב"ן, אור החיים, ביאור יש"ר]. גישה ייחודית מפרשת את המילה כֵּנִים מלשון בסיס ויסוד; כלומר, הם אנשים מיושבים בעלי קרקעות, נשים וילדים. אנשים בעלי מעמד כזה אינם עוסקים בריגול, שכן מקצוע זה מאפיין בדרך כלל אנשים ריקים ונודדים שאין להם בית או משפחה שקושרים אותם למקום אחד [העמק דבר].
את טענתם הם חותמים בהצהרה לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים. השימוש בלשון עבר נועד להדגיש שמעולם, מנעוריהם ועד עתה, הם לא עסקו בריגול [רמב"ן, ספורנו]. כדי לרגל במדינה עצומה כמצרים נדרש ניסיון רב, ומאחר שמעולם לא היו מרגלים בעבר, לא ייתכן שהם עושים זאת כעת בפעם הראשונה בחייהם [שפתי כהן]. לכן, משעה שהפריכו את החשדות נגדם באמצעות הסברים הגיוניים, הדרך היחידה לחשוד בהם כעת היא רק אם היה להם עבר מוכח של ריגול, דבר שאינו קיים כלל [אור החיים].