בשובם אל יעקב, האחים מגוללים בפניו את קורות המפגש הדרמטי עם שליט מצרים. תיאור הדברים אינו רק דיווח יבש, אלא גרסה מרוככת ומצונזרת של האירועים, שנועדה להרגיע את אביהם ולשכנעו להסכים לתנאיו הנוקשים של השליט.
האחים מעלימים מיעקב פרטים קשים ומקלים בסיפור המעשה [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. הם אינם מספרים לו שהושמו במשמר לשלושה ימים או ששמעון נאסר לעיניהם בכוח. במקום זאת, הם מציגים את הדרישה אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי כבקשה מתונה, כאילו השליט רק רצה ששמעון יישאר עמו לשיחה קלה [ביאור יש"ר]. בנוסף, אף על פי שיוסף אמר בתחילה שכל אחד מהאחים יכול להישאר, כיוון שלבסוף לקח דווקא את שמעון, האחים מדווחים ליעקב כאילו השליט דרש אח ספציפי זה מלכתחילה [העמק דבר]. הם אף מוסיפים הבטחה שלא נאמרה להם במפורש, וטוענים שאם יביאו את בנימין יורשה להם לסחור בארץ, וזאת כדי להפוך את העסקה למשתלמת בעיני אביהם [מלבי"ם].
הדרישות שהציב יוסף נועדו לבחון את האחים בשני שלבים. תחילה אמר בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם – המבחן הראשון היה להשאיר אח אחד במצרים. צעד זה מוכיח שהם אכן אחים, שכן אנשים זרים לא היו מסתכנים ומשאירים את חברם מאחור בסכנת מוות. המבחן השני, הבאת האח הקטן, נועד להוכיח שאינם מרגלים, שכן שום אב לא היה שולח את בנו הצעיר למשימת ריגול מסוכנת [מלבי"ם]. גישה אחרת מפרשת את המילים כִּי כֵנִים אַתֶּם לא רק כאישור לאמיתות דבריהם, אלא כהוכחה לכך שהם אכן אנשים מכובדים, בעלי נכסים ומשפחה [העמק דבר].
בדבריהם, האחים מכנים את יוסף אֲדֹנֵי הָאָרֶץ. תואר זה אינו מבטא שררה של כוח, עריצות ודיכוי, אלא נובע מהמילה "אדן" שמשמעותה בסיס ועמוד. משמעותו היא שליט הנושא, סומך ומכלכל את נתיניו, ובכך יוסף מתואר במובן האציל ביותר כמשענתה של הארץ כולה [רש"ר הירש].
באשר להוראה וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קחו, רוב הפרשנים מסכימים כי זהו מקרא קצר. הכוונה אינה לקחת את הרעבון עצמו, אלא לקחת את התבואה, המזון והצרכים הנדרשים כדי להשביע את רעבון משפחותיהם. לבסוף, במילה וָלֵכוּ טמונה רשות מיוחדת שהעניק להם השליט: לצאת ממצרים בכבוד עם צאנם ובקרם, ולעשות זאת בביטחון באור יום [קיצור בעל הטורים].