קרה לכם פעם שהייתם צריכים לספר להורים משהו קצת מלחיץ, וניסיתם להגיד את זה בצורה הכי עדינה שאפשר כדי שהם לא ידאגו? זה בדיוק מה שהאחים עושים כשהם חוזרים לאבא שלהם, יעקב. הם צריכים לספר לו על המפגש עם שליט מצרים, אבל הם מרככים את הסיפור כדי להרגיע אותו ולשכנע אותו להסכים לתנאים של השליט. הם מעלימים את החלקים הקשים, כמו העובדה שהם נכלאו, ומספרים את הדברים קצת אחרת.
הם קוראים לשליט אֲדֹנֵי הָאָרֶץ. התואר הזה לא אומר שהוא מנהיג אכזר. המילה הזו באה מהמילה אדן, שזה כמו עמוד חזק שמחזיק בניין. הם מסבירים ליעקב שהשליט הזה הוא כמו משענת שדואגת לכל האנשים במדינה ומפרנסת אותם.
השליט אמר להם בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם, כלומר, ככה אדע שאתם דוברי אמת ולא מרגלים, ונתן להם מבחן. המבחן הראשון היה להשאיר אצלו אח אחד. למה? כי אנשים זרים לא היו מסתכנים ומשאירים חבר מאחור, אבל אחים כן. המבחן השני היה להביא את האח הקטן, כי אף אבא לא ישלח את הבן הצעיר שלו למשימת ריגול מסוכנת.
כדי לא להדאיג את יעקב, האחים מציגים את הבקשה אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי כאילו השליט רק ביקש שאח אחד יישאר איתו בנחת לשיחה קלה, ולא מספרים ששמעון נלקח לעיניהם בכוח. הם גם מספרים שכבר מההתחלה השליט ביקש דווקא את שמעון, למרות שבהתחלה הוא אמר שכל אחד מהם יכול להישאר. הם אפילו מוסיפים הבטחה שאם יביאו את בנימין הם יוכלו לסחור בארץ בחופשיות. הם עושים זאת כדי שהעסקה תישמע טובה ומשתלמת יותר בעיני אביהם.
בסוף, השליט אמר להם וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קחו. כמובן שאי אפשר לקחת רעבון. הכוונה היא לקחת תבואה ואוכל שישביעו את הרעב של המשפחות שלהם בבית. המילה וָלֵכוּ מראה שהשליט נתן להם רשות מיוחדת לצאת ממצרים בכבוד ובביטחון, באור יום, יחד עם כל הצאן והבקר שלהם.