עמידתם של האחים מול שליט מצרים הופכת לחקירה צולבת ונוקבת. יוסף מסרב לקבל את טענת ההגנה שלפיה הם משפחה תמימה שנקלעה למקום, ומשתמש בפרטי הגעתם כדי להוכיח את אשמתם.
המילה לֹא מבטאת חוסר אמון מוחלט. יוסף דוחה את דבריהם וטוען כי סיפורם מופרך, וכי אינם באמת אחים תמימים אלא קבוצה שקשרה קשר והמציאה סיפור כיסוי כדי להגיע יחד למטרות ריגול [ספורנו, בכור שור, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההוכחה הניצחת של יוסף נשענת על כך שהאחים נכנסו לעיר בנפרד, דרך עשרה שערים שונים. יוסף, בחכמתו, התקין מראש מערכת רישום קפדנית בשערי מצרים: כל אדם הנכנס למדינה חויב לרשום את שמו ואת שם אביו. כאשר אספו השומרים את הפנקסים, גילה יוסף עשרה אנשים שונים שנכנסו משערים שונים, וכולם רשומים כבניו של יעקב [מזרחי, שפתי חכמים, חזקוני].
עובדה זו שימשה בידו כטענה חותכת: אם אכן בני איש אחד אתם, מדוע התפזרתם ולא נכנסתם יחד בשער אחד? [רש"י, גור אריה, ביאור יש"ר]. גם אם האחים יתרצו זאת בניסיון להימנע מעין הרע, עצם ההתקבצות המחודשת והמתואמת שלהם בתוך העיר מוכיחה שאין מדובר במפגש מקרי, אלא בפעולה מתוכננת של חדירה ליעד [כלי יקר].
הביטוי עֶרְוַת הָאָרֶץ מוסבר כנקודות התורפה של המדינה, המקומות החלשים והלא מבוצרים שדרכם ניתן לכבוש אותה. יוסף מסביר להם שדווקא טענתם כי הם קבוצה של עשרה אחים מחזקת את החשד נגדם: בעוד שמרגל בודד נשלח בדרך כלל לבדוק את טיב האדמה והחקלאות, מרגלים הנשלחים לאתר חולשות צבאיות נמצאים בסכנה מתמדת, ולכן הם נעים בחבורה גדולה של לוחמים שיוכלו להגן על עצמם ולהילחם את דרכם החוצה אם ייתפסו [מלבי"ם]. בנוסף, גם אם אינם מרגלים מקצועיים, הרעב הכבד בארץ כנען, אשר דוחק באנשים לפשוע כדי להשיג פת לחם, מעלה את החשד שהם באו לחפש נקודות תורפה כדי לתקוף ולשדוד מזון [העמק דבר].
מבעד למילים הקצרות בפסוק, מתנהלת למעשה חקירה משפטית מדוקדקת. יוסף חוקר אותם על מוצאם ומשפחתם [ביאור יש"ר], ומשתמש בהאשמה זו כדי לדחוק אותם לפינה. הוא מקשה עליהם: אם אתם באמת משפחה אחת, כיצד ייתכן שאף בן לא נשאר מאחור לשמור על האב? [רשב"ם]. מטרתו הנסתרת של יוסף בחקירה הנוקשה ובהטלת החשד היא לבחון את כנותם, לדלות מהם מידע על אחיו הקטן בנימין, ולהציב להם מבחן שיברר את מידת אשמתם ואת יחסם לאחיהם האבוד [אלשיך].