יוסף מעמיד את אחיו בפני מבחן קפדני וגורלי, ומציב בפניהם תנאי נוקשה שנועד לאמת את זהותם ולהפריך את החשד כי באו לרגל. דרישתו משלבת לחץ פסיכולוגי עמוק עם מהלך טקטי מחושב.
במוקד המבחן עומדת הדרישה שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שיוסף דרש לשלוח את אחד האחים חזרה לארץ כנען. בחירה זו באח בודד נועדה לעורר בהם חשבון נפש על חטא מכירת אחיהם. יוסף ציפה שראובן, הבכור, יהיה זה שיצא לחופשי, מה שעשוי היה לגרום לאחים לחשוב שהוא ניצל משום שלא היה שותף פעיל במכירה [כלי יקר]. מנגד, יש המפרשים כי הכוונה אינה לשלוח את אחד האחים, אלא לשלוח שליח מצרי מטעמם. לפי גישה זו, כל האחים היו אמורים להישאר במאסר כדי למנוע מהם לתאם גרסאות מראש עם בנימין, וכך ניתן יהיה לחקור כל אחד בנפרד ולבדוק אם דבריהם תואמים [מלבי"ם].
לגבי שאר האחים, יוסף פוקד וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ. מאחר שאדם אינו יכול לאסור את עצמו, הפרשנים מסבירים כי משמעות הציווי היא קבלו על עצמכם את הדין והסכימו להיאסר, או לחלופין, זהו פועל המבטא לשון עתיד – כלומר, אתם תיאסרו בבית הכלא [אבן עזרא, שד"ל, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה].
מטרת המאסר היא וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם. האות ה"א במילה הַאֱמֶת מנוקדת בפתח, ולכן אינה קביעת עובדה אלא שאלת תמיהה – האם אכן דוברי אמת אתם כפי שטענתם? [רש"י, רד"ק, מזרחי, שד"ל]. הבאת האח הקטן נועדה להוכיח את אמיתות סיפורם המורכב: האחים טענו שנכנסו לעיר מפתחים שונים משום שחיפשו אח שאבד. אם יוכיחו שאכן יש להם אח קטן שנשאר עם אביהם מתוך פחד לאסון, הדבר נותן סבירות לסיפורם שחיפשו את האח האחר שאבד [משכיל לדוד]. בנוסף, ההיגיון הצבאי אומר שאם מרגלים נתפסים, שולחיהם לא ישלחו מרגל נוסף כדי להצילם. לכן, הגעתו של נער צעיר תוכיח שמדובר במשפחה אותנטית ותשלול את החשד לפעילות צבאית [ביאור שטיינזלץ].
יוסף מסיים באיום: וְאִם־לֹא. הפרשנים מדגישים כי הכוונה אינה "אם לא תשלחו", אלא אם לא תביאו אותו בפועל. עצם השליחות אינה מנקה אותם מחשד הריגול, אלא רק הבאת האח בפועל [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, דברי דוד].
למרות הדרישה החד-משמעית, האחים לא מיהרו לבצעה. הם ידעו שיעקב לעולם לא יסכים לשלוח את בנימין עם אח אחד בלבד, וחששו שהדבר יגרום למות אביהם מצער. הם גם סירבו להיפרד זה מזה כדי שאף אחד לא יישא באשמה לבדו. לכן, הם העדיפו לשתוק ולהישאר כולם יחד במאסר, בתקווה שזעמו של השליט ישכך. יוסף, מצידו, הקציב להם שלושה ימים כדי שהלחץ והדאגה למשפחותיהם הרעבות יגרמו לאחד מהם להישבר ולנסות להביא את בנימין, אפילו בערמה או בכוח [אור החיים, רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. בסופו של דבר, ביום השלישי, יוסף שינה את החלטתו והורה להשאיר רק אח אחד במאסר ולשלוח את השאר [צאינה וראינה].