קרה לכם פעם שסיפרתם סיפור אמיתי לגמרי, אבל לא האמינו לכם וביקשו מכם להביא הוכחה? זה בדיוק מה שקורה לאחים של יוסף במצרים. יוסף, השליט הגדול, מעמיד פנים שהוא חושד בהם שהם מרגלים שבאו לעשות צרות, והוא מחליט לעשות להם מבחן קפדני. הוא פוקד עליהם: שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד. יוסף דורש שרק אח אחד יחזור הביתה לארץ כנען כדי להביא את האח הקטן, בנימין. לגבי שאר האחים, יוסף אומר וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, כלומר אתם תקבלו על עצמכם את הדין ותיכנסו לבית הכלא בזמן שהאח שלכם ייצא לדרך.
יוסף מסביר שהמטרה של המבחן הזה היא לבדוק את הַאֱמֶת. האות ה"א בתחילת המילה הופכת אותה לשאלה: האם אתם באמת דוברי אמת כמו שאתם טוענים? אם האחים יצליחו להביא את האח הקטן, זה יוכיח שהם באמת משפחה רגילה שבאה לקנות אוכל, הרי מרגלים לא היו שולחים פתאום נער צעיר למקום מסוכן. יוסף מסיים באזהרה ואומר וְאִם־לֹא, והכוונה שלו היא שאם בנימין לא יגיע אליו בפועל, הם לא ינקו את עצמם מהחשד.
למרות הדרישה המפחידה של השליט, האחים לא מיהרו לעשות את זה. הם ידעו שאבא שלהם, יעקב, לעולם לא יסכים לשלוח את בנימין רק עם אח אחד, והם פחדו שהצער יפגע בו מאוד. בנוסף, הם לא רצו להיפרד אחד מהשני ולהשאיר מישהו להתמודד עם האשמה לבד. בגלל החברות והדאגה שלהם, הם העדיפו לשתוק ולהיכנס כולם יחד לכלא המצרי. הם ישבו שם שלושה ימים שלמים, עד שיוסף שינה את דעתו, החליט להשאיר רק אח אחד בכלא ולשלוח את כל השאר חזרה הביתה כדי להביא אוכל למשפחות הרעבות שלהם.