תארו לעצמכם שמישהו מאשים אתכם במשהו שבכלל לא עשיתם, איך הייתם יכולים להוכיח שאתם דוברי אמת? יוסף, שהוא עכשיו השליט החזק במצרים, מאשים את האחים שלו שהם מרגלים. האחים מנסים להסביר שהם בסך הכל בני משפחה אחת שהגיעו לקנות אוכל, אבל יוסף מציב להם תנאי ואומר להם בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ. כלומר, ככה אני אעשה לכם מבחן כדי לבדוק אם אתם דוברי אמת.
המבחן שלו הוא פשוט: הם צריכים להביא את האח הקטן שלהם שנשאר בבית. למה דווקא את האח הקטן? משום שמרגלים בדרך כלל לא עובדים יחד כקבוצה גדולה של אחים מאותה משפחה. אם הם באמת יביאו את האח הקטן, זה יוכיח שהם באמת משפחה רגילה וינקה אותם מהחשד.
כדי להראות להם שהוא רציני מאוד, יוסף נשבע שבועה חמורה ואומר חֵי פַרְעֹה, שזו שבועה בחייו של מלך מצרים. הוא ממשיך ואומר להם אִם תֵּצְאוּ. בתנ"ך, כשנשבעים שבועה, המילה הזו משמעותה בדיוק ההפך, ולכן הכוונה שלו היא "אני נשבע שלא תצאו". מאיפה הם לא יצאו? מִזֶּה, כלומר מהמקום שבו הם נמצאים עכשיו. יוסף מודיע להם שהם לא יוכלו להשתחרר וללכת הביתה כולם יחד עד בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה, רק כשהאח הצעיר שלהם יגיע אליהם למצרים.