בראשית, פרק מ״ב, פסוק כ״ז

בעת עצירה ללינת לילה במקום ארעי, בַּמָּלוֹן, הָאֶחָד מהאחים, בין אם זהו אח מקרי, ראובן הבכור או לוי שנזקק למזון נוסף עבור חמורו של שמעון הכלוא, פתח את הציוד שלו. כשרצה לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ, הוא נחרד לגלות כי התשלום הושב לו, וַיַּרְא אֶת־כַּסְפּוֹ. הכסף הונח ממש בפתח הציוד, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, בין אם מדובר בשם נרדף לשַׂקּוֹ המתרחב, במארז מטען גדול או בשקית האכלה קטנה. מציאת הכסף במקום שאינו קשור למוכרי התבואה הוכיחה שמדובר במעשה מכוון ולא בטעות, ולכן הכתוב מדגיש את ההפתעה במילים וְהִנֵּה־הוּא. יוסף הטמין את הכסף רק בפתח השק של אח זה כדי לעורר בהם חרדה, בעוד כספם של השאר הוחבא עמוק יותר במטרה למנוע מהשיירה כולה לשוב מיד למצרים.