בראשית, פרק מ״ב, פסוק כ״ד

יוסף פונה לאחור ומתרחק וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם כדי להסתיר את דמעותיו, לאחר שווידוי האחים וצרתם עוררו את רחמיו וַיֵּבְךְּ. מכיוון שחלומותיו טרם התגשמו במלואם הוא נאלץ להתאפק, חוזר לעטות את דמות השליט המצרי ומדבר אליהם קשות וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם. כאשר האחים מסרבים לבחור מי מהם יישאר במאסר, יוסף פועל בעצמו וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן, שנבחר כעונש על כך שיזם את הפגיעה בו, בהיותו האח הגדול אחרי ראובן שלא מנע זאת, וכן כדי להפרידו מלוי ולמנוע מהם לחבור יחד. הוא כובל אותו במשמר וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם כדי שהאחים יראו זאת ויחושו את חוסר האונים שהוא עצמו חווה כשהתחנן על נפשו, אך מיד כשהם עוזבים את המקום, הוא דואג לשמעון ומעניק לו יחס מכובד וראוי.