תארו לעצמכם מצב שבו מישהו שפגע בכם בעבר עומד מולכם, ואתם שומעים אותו אומר שהוא באמת מצטער על מה שעשה. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה ליוסף. כשהוא שומע את האחים שלו מתחרטים באמת על כך שמכרו אותו, הוא כל כך מתרגש עד שוַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם. הוא מסתובב ומתרחק כדי שהם לא יראו אותו, ווַיֵּבְךְּ. יוסף בוכה מרוב התרגשות כשהוא שומע את החרטה הכנה שלהם. הוא מאוד רוצה לגלות להם מי הוא, אבל הוא יודע שעליו להתאפק כדי שהחלומות שלו יתגשמו במלואם.
לכן, וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם. יוסף מתגבר על הרגשות שלו, חוזר אליהם וממשיך להתנהג כמו שליט מצרי קשוח. הוא דורש שאחד מהאחים יישאר במאסר. האחים לא מסכימים למסור אף אח מעצמם, ולכן וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן. יוסף בוחר לקחת בעצמו דווקא את שמעון, מכיוון ששמעון היה זה שיזם את הפגיעה ביוסף והשליך אותו לבור. יוסף רצה ללמד אותו לקח באותה הדרך בדיוק.
וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. יוסף קושר את שמעון ושם אותו במשמר ממש מול האחים. גם כאן יש שיעור חשוב, בדיוק כמו שבעבר האחים עמדו וראו את יוסף בצרה ולא עזרו לו, כך עכשיו הם נאלצים לראות את שמעון נלקח מבלי יכולת להתערב. אבל שימו לב למילה לְעֵינֵיהֶם, היא מגלה לנו סוד. יוסף התנהג בקשיחות רק מול העיניים של האחים. ברגע שהם יצאו לדרכם בחזרה הביתה, יוסף מיד הוציא את שמעון מבית האסורים, נתן לו אוכל ושתייה, ודאג לו ליחס מכובד, חם ונעים.