יצא לכם פעם לפגוש אדם שהכרתם מזמן, אבל הוא השתנה כל כך עד שבכלל לא ידעתם מי עומד מולכם? זה בדיוק המצב המותח שקורה כאן. אחרי עשרים שנה שלא התראו, האחים מגיעים למצרים ונעמדים מול השליט החזק של המדינה, בלי לדעת שזהו בעצם אחיהם.
כאשר יוסף מסתכל עליהם, כתוב וַיַּכֵּר. יוסף מזהה אותם מיד. הוא שומע את הקולות שלהם, מקשיב איך הם קוראים אחד לשני בשמות שלהם בעברית, וכשהם אומרים לו שבאו מארץ כנען, הוא בטוח לגמרי שאלה האחים שלו. אבל מצד שני, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, האחים פשוט לא מזהים אותו. למה בעצם? קודם כל, בגלל המראה החיצוני. כשיוסף עזב אותם הוא היה רק נער צעיר בלי זקן, ועכשיו הוא אדם מבוגר. בנוסף, הוא לבוש בבגדים מפוארים של מלך מצרי, קוראים לו בשם מצרי, והוא מדבר אליהם בשפה זרה דרך מתורגמן. חוץ מזה, לפי הכללים של אותם ימים, היה אסור לאנשים להסתכל ישירות בפנים של המלך, ולכן הם בכלל לא הביטו בו.
אבל יש עוד סיבה חשובה. האחים היו בטוחים שיוסף כבר לא בחיים או שהוא אבוד לנצח. הם אפילו לא הצליחו לדמיין שהנער שהם מכרו פעם לעבד, הפך להיות השליט הכי גדול במצרים. בגלל שהמחשבה הזו הייתה כל כך רחוקה מהם, הם פשוט לא ראו שזה הוא. יוסף הבין בוודאות שהם לא מזהים אותו, וזה נתן לו את הביטחון להמשיך בתוכנית שלו ולדבר אליהם בקשיחות, בלי לפחד שהם יגלו את הסוד שלו.