תארו לעצמכם שאתם עומדים מול שליט חזק ופתאום הוא מאשים אתכם במשהו חמור שלא עשיתם. מה הייתם אומרים כדי להוכיח שאתם דוברי אמת? זה בדיוק המצב שאליו נקלעו האחים. כדי להראות שהם לא מרגלים, הם מחליטים לספר למושל המצרי את כל האמת על המשפחה שלהם.
הם פותחים ואומרים שהם שְׁנֵים עָשָׂר אחים. למרות שרק עשרה הגיעו למצרים, חשוב להם להדגיש את המספר המלא כדי להוכיח טענה הגיונית: הרי הם כולם בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, ואיזה אבא ישלח כמעט את כל הבנים שלו למשימת ריגול מסוכנת ויסתכן בכך שיאבד את כל משפחתו? הם מסבירים שהם בנים של אדם פשוט, ולא בני מלך שאולי היה מוכן להקריב את בניו למען המדינה. בנוסף, הם מציינים שהם גרים בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. הם רק אורחים שם ולא נולדו במקום, ולכן אין להם שום סיבה לרגל או להילחם עבור הארץ הזו.
המושל בוודאי תוהה איפה שני האחים החסרים, ולכן הם מסבירים שהאח הצעיר נשאר אֶת אָבִינוּ כדי לעזור ולטפל בו בבית. לגבי האח הנוסף הם אומרים וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. האחים נזהרים מאוד לא להגיד שהוא מת, כי הם פשוט לא יודעים בוודאות מה עלה בגורלו, והם לא רוצים להסתכן בשקר. הם גם מסבירים שהסיבה שהם נכנסו לעיר בנפרד, דרך שערים שונים, הייתה כדי להתפזר ולחפש את אותו אח אבוד. מעניין לחשוב שבלי לשים לב, כשהם אמרו שהם שנים עשר אחים, הם דיברו אמת לאמיתה, כי ממש באותו רגע כל שנים עשר האחים אכן היו בחיים.