תארו לעצמכם שחזרתם הביתה אחרי שקרה לכם משהו ממש מפחיד, אבל אתם יודעים שאם תספרו להורים את כל האמת, הם לא ירשו לכם לצאת שוב. מה הייתם עושים?
זה בדיוק מה שקרה לאחים כשהם חזרו ממצרים אל יעקב אבא שלהם. הייתה להם משימה קשה: הם היו צריכים לספר לו מה קרה להם, אבל הם ידעו שאם יעקב ישמע כמה מפחיד היה שם, הוא בחיים לא יסכים לתת להם לקחת את בנימין למצרים בפעם הבאה. לכן, הם החליטו לא לספר את כל האמת. הם הסתירו את החלקים הקשים, כמו העובדה ששליט מצרים סגר אותם במאסר, והציגו את כל מה שקרה רק כאי הבנה קטנה.
כשהאחים מספרים ליעקב את מה שקרה, התורה משתמשת במילה הַקֹּרֹת. מילה זו מתארת דברים שקורים פתאום, בהפתעה גמורה ובלי שום סיבה הגיונית. האחים ידעו בתוך ליבם שהצרות באו עליהם כעונש מאת ה' על מה שעשו ליוסף בעבר, אבל ליעקב, שלא ידע את הסוד הזה, הם הציגו את הכל סתם כמקרה מפתיע ומוזר. המילה לֵאמֹר בסוף הפסוק מלמדת אותנו שכל המטרה שלהם בסיפור המרוכך הזה הייתה להכין את השטח, כדי שיוכלו לבקש מיעקב למסור בידם את בנימין בלי לעורר בו פחד.