בראשית, פרק מ״ב, פסוק י״ח

מתוך דאגה עמוקה שאביו יצטער ושמשפחתו תגווע ברעב, ממהר יוסף להקל את גזר הדין הנוקשה, ולכן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי את הצעתו החדשה. הוא מציג תוכנית חלופית ומכריז זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ, כלומר שרק אח אחד יישאר כערבון בעוד השאר ישובו לביתם עם תבואה. כך מובטח שהאחים עצמם יינצלו מעונש מוות באשמת ריגול, ושבני משפחתם יחיו ולא ימותו ברעב. יוסף מנמק זאת בהצהרה אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, המבהירה כי הוא אדם הגון הנמנע מלהעניש על סמך ספק בלבד, ומבין ששליח אחד לא יוכל לשאת די מזון לכולם. באמירה זו הוא גם מבהיר שהוא כפוף לה' ולא רק לפרעה, ורומז לאחיו שגם עליהם מוטלת החובה לנהוג ביראת שמיים.