בראשית, פרק מ״ב, פסוק ל״ד

האחים מנסים לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין למצרים, ומסבירים שהבאתו תוכיח לשליט כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם, כלומר שאינם מרגלים אלא אנשים ישרים. ברגע שינוקה מהם חשד הריגול הם יזכו לשחרורו של שמעון הכלוא, עליו נאמר אֶת־אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, ואם יוכח שהם גם כנים לחלוטין יוסרו מהם הגבלות התנועה. אז תתממש ההבטחה וְאֶת־הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ, שמשמעותה אישור להסתובב בחופשיות ברחבי המדינה ולעסוק במסחר. ייתכן שהשליט אכן הציע סחר חופשי כפיצוי על מעצרם, אך ייתכן גם שהאחים המציאו זאת כדי לפתות את יעקב, תוך הסתרת פרטי מאסרם הקשים. הבחירה בפועל המזכיר את פרשת שכם נועדה לגרום ליעקב לקשר בתת המודע את מאסר שמעון לעונש על אותו אירוע, וכך למנוע ממנו לחשוד בפרשת מכירת יוסף.