בראשית, פרק מ״ב, פסוק ו׳

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט העליון במצרים, אך במקביל הוּא הַמַּשְׁבִּיר אשר מוכר או מאשר אישית את חלוקת התבואה להמונים. מעורבות ישירה זו נבעה משיקולי פיקוח, מענווה, ובעיקר מתכנון מחושב שנועד לאלץ את אחיו להגיע עד אליו. כאשר וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, סמכותו גרמה להם להשתחוות אַפַּיִם אָרְצָה, בהשתטחות מוחלטת על הפנים תוך פישוט ידיים ורגליים. שילוב תפקידיו הביא להתגשמות חלומותיו, אך האחים לא זיהו אותו כי האמינו שעבד אינו יכול למלוך, ומשום ששלטונו על העולם כולו היה שונה מחלומות הילדות שלו על שליטה בתוך המשפחה.