בראשית, פרק מ״ד, פסוק ט״ו

וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף פונה אל כלל האחים כשותפים מלאים למעשה, ותוקף את האיוולת שבמחשבה שיוכלו להערים עליו כאשר הוא שואל מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם. כדי למנוע מראש טענה שהוא עצמו שתל את הגביע, הוא מצהיר הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ, וטוען שגילה את הגניבה בזכות כוחותיו המיוחדים. יכולות אלו מתפרשות כחכמה עמוקה ויכולת היקש שכלי, או לחלופין כשימוש בקסמים ובגביעי ניחוש שהיה נפוץ בקרב שרים לאיתור גניבות. באמצעות הביטוי אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי הוא נזהר מלומר במפורש שהוא עצמו עוסק בכישוף, אך בה בעת מטיל אימה על אחיו ומבהיר להם שדבר אינו נסתר מעיניו.