במרכז נאום ההגנה של יהודה ניצבת טענה רגשית ומוסרית כבדת משקל, המתארת את הקשר העמוק והבלתי ניתן לניתוק בין יעקב לבנימין. יהודה מציג בפני יוסף משוואה טראגית שבה פרידה בין האב לבנו תוביל בהכרח לאובדן חיים.
כאשר יהודה מצהיר לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, אין הכוונה לחוסר יכולת פיזית, אלא לכך שעזיבה מוחלטת ולצמיתות היא מעשה שנוגד את היושר והמוסר [נתינה לגר, העמק דבר].
החלק השני של המשפט, וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת, מציג אי־בהירות תחבירית בולטת שנידונה בהרחבה: מי הוא זה שימות כתוצאה מהפרידה? שאלה זו כה מורכבת, עד שיש מן הפרשנים שתמהו מדוע פסוק זה אינו נמנה במסורת חז"ל כאחד מהפסוקים המעטים בתורה ש"אין להם הכרע" וקריאתם נתונה לספק [אבן עזרא, אבי עזר, ברכת אשר, מחוקקי יהודה]. מתוך עמימות זו, מתפצלים הפרשנים לשתי גישות מרכזיות.
הגישה המרכזית הראשונה גורסת כי מי שימות הוא האב. על פי פירוש זה, יעקב ימות מתוך צער עצום, דאגה מתמדת וגעגועים, בשל אהבתו העזה לבן זקוניו [רשב"ם, שד"ל, רלב"ג, הדר זקנים, שטיינזלץ, ריב"א]. יהודה מדגיש את מיתת האב משום שזוהי דאגתו העיקרית, והוא מנסה לעורר את רחמיו של יוסף על הזקן [שד"ל].
מנגד, גישה מרכזית שנייה, הנתמכת על ידי מבנה הפסוק המתחיל בתיאור הנער, קובעת כי בנימין עצמו הוא זה שימות [רמב"ן, ביאור יש"ר, הטור הארוך, ברטנורא]. הפרשנים מציעים מספר סיבות למוות הצפוי של הנער: ראשית, מדובר בילד שעשועים עדין ומפונק שאינו מורגל בטורח הדרך, והמסע הקשה יכריע אותו [רמב"ן, רבנו בחיי]. שנית, קיים חשש לטבע משפחתי תורשתי וחולשה גופנית הקשורה לנסיעות, שהרי גם אמו רחל מתה בדרך [רש"י, מזרחי, גור אריה, ריב"א]. סיבה נוספת היא נפשית – הניתוק מחיק אביו ומאהבתו יגרום לנער להתעצב, ליפול למשכב ולמות [ספורנו].
יש מן המפרשים המשלבים את שתי הגישות ומסבירים כי חייהם של השניים קשורים זה בזה ללא הפרד. אם הנער ימות בדרך בשל עדינותו, הרי שמיד לאחר מכן ימות גם אביו מרוב צער [רבנו בחיי, ספורנו].
מעבר לניתוח התחבירי, מסתתרת בדברי יהודה טענה משפטית ומוסרית נוקבת כלפי יוסף. בדרך כלל, כאשר נער חוטא, ניתן לטעון שלאביו יש חלק באשמה על שלא השגיח עליו כראוי. אולם כאן, יעקב שמר על בנימין מכל משמר וסירב להוציאו מביתו. יוסף הוא זה שכפה עליהם את הבאת הנער. לכן, טוען יהודה, אין זה צודק שיעקב החף מפשע ייענש וימות בגלל חטא הגניבה של בנו. יתרה מכך, מאחר שיוסף דרש את הבאת הנער כדי לראותו, הרי שהוא נושא באחריות הישירה לסכנת החיים שמרחפת כעת על האב והבן, ועל כן עליו לוותר על העונש [בית הלוי, מלבי"ם, בכור שור, העמק דבר].