נאומו של יהודה בפני שליט מצרים מהווה מלאכת מחשבת של רטוריקה, דיפלומטיה ומשפט. יהודה פותח את דבריו בחזרה על אירועי העבר, צעד שלכאורה תמוה שהרי השליט מכיר היטב את השתלשלות העניינים.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שחזרה זו אינה סיכום סתמי, אלא נועדה לעורר את רחמיו של השליט על האב הזקן [רד"ק, הטור הארוך], וכן להדגיש את אלמנט ההכרח. יהודה מבהיר כי האחים לא הביאו את בנימין מרצונם החופשי, אלא נאנסו לעשות זאת בעקבות דרישתו המפורשת של השליט וסכנת הרעב [רמב"ן, אור החיים, ביאור יש"ר]. מאחר שהשליט הוא שגרם להבאתו של הנער, אין זה מן הראוי ומן הצדק שיעכב אותו כעת לעבד [רשב"ם, ריב"א], במיוחד כאשר ענישת הנער תגרום לנזק קטלני לאדם שלישי וחף מפשע – אביו הזקן [מלבי"ם].
רובד נוסף ועמוק יותר מסתתר תחת מעטה הנימוס. פרשנים רבים מזהים בדברי יהודה תוכחה סמויה המעידה כי הבין שמעשה הגביע היה תחבולה [רמב"ן, צרור המור]. יהודה רומז לשליט כי עצם החקירה הראשונית שלו הייתה בגדר עלילה וחיפוש תואנות. הרי אין זה נהוג לחקור כל עובר אורח על משפחתו [בכור שור]. חקירה כזו על אודות אבות ואחים מקובלת רק בהקשר של קשרי שידוכין, ולכן רומז לו יהודה: וכי באנו לבקש את בתך לאישה, או שמא אתה מבקש לשאת את אחותנו? [רש"י, גור אריה, ברטנורא]. הניסוח שבוחרים הפרשנים לייחס ליהודה – "בתך היינו מבקשים" ולא להיפך – נועד לחלוק כבוד לשליט, שכן דרכו של חתן לנהוג כבוד בחמיו [מזרחי, שפתי חכמים].
קושי מרכזי שעימו מתמודדים הפרשנים הוא העובדה שבתיאור המפגש הראשון בין האחים ליוסף, כלל לא מוזכר שהשליט שאל אותם הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח. כיצד, אם כן, טוען זאת יהודה?
גישה אחת מסבירה כי השליט אכן שאל זאת במפורש, והתורה פשוט קיצרה בתיאור האירוע הראשון מתוך סמך על כך שהדברים יתבררו כעת, שכן לא ייתכן שיהודה יטיח בפני השליט שקר גלוי [חזקוני, שד"ל, העמק דבר].
גישה שניה מציעה כי השליט לא שאל זאת ישירות, אלא שעצם האשמתם כמרגלים היא שדחקה אותם לפינה ואילצה אותם לחשוף את מבנה משפחתם. כדי להוכיח שאינם חוליית ריגול, הם נאלצו להסביר שהם כולם בני אדם אחד, שכן אין זה הגיוני שאב ישלח את כל בניו יחד למשימת ריגול מסוכנת [שד"ל, ריב"א].
השימוש במילה לֵאמֹר אינו מקרי. הוא מעיד על כך ששאלת השליט לא הייתה שאלת התעניינות רגילה, אלא חקירה נוקשה שכפתה עליהם לענות ולומר את כל האמת ללא העלמת פרטים, כחשודים הנתונים תחת חקירה [אור החיים]. מנגד, יש מי שמציע לקרוא את הפסוק בלשון תמיהה: וכי אדוני שאל אותנו? הרי אנחנו סיפרנו לך זאת מעצמנו כדי להוכיח את כנותנו, אך המילה לֵאמֹר מקשה על פירוש זה ומוכיחה שמדובר בציטוט דברי השליט [ברכת אשר על התורה, מלבי"ם].
לבסוף, השאלה התמקדה בבירור לגבי אָב אוֹ אָח בלבד, ויהודה אינו מזכיר שהשליט שאל על אמם, משום שיוסף ידע היטב שאימו כבר אינה בין החיים [קיצור בעל הטורים]. דעה נוספת מציעה כי ההדגשה על קיומו של האב נועדה להבהיר ליריבו כי יעקב עדיין חי, מתוך חשש שמא השליט מתנכל להם כנקמה, ויהודה מקווה שהידיעה על כך שהאב עודנו בחיים תרתיע אותו מלפגוע בהם [נחלת יעקב].