בראשית, פרק מ״ד, פסוק י״ט

יהודה פותח את דבריו בחזרה על אירועי העבר ומזכיר כי אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לא מתוך התעניינות רגילה, אלא בחקירה נוקשה שכפתה עליהם לֵאמֹר את כל האמת. תחת מעטה הנימוס מסתתרת תוכחה מרומזת על כך שהחקירה הייתה עלילה, שהרי אין זה מקובל לחקור זרים אם הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח אלא אם כן מדובר בבירור לשם שידוכין. בין אם השליט שאל זאת במפורש במפגשם הראשון ובין אם האשמתם כמרגלים היא שאילצה אותם לחשוף את משפחתם, יהודה מדגיש שהבאת האח נכפתה עליהם. ההתמקדות באב ובאח בלבד נועדה לעורר את רחמי השליט, להרתיעו בידיעה שהאב עודנו בחיים, ולהמחיש כי אין זה צודק לשעבד את הנער לאחר שהשליט עצמו דרש את הבאתו.