בראשית, פרק מ״ד, פסוק כ׳

יהודה מנסה לעורר את רחמי השליט ומתאר את מצבה השברירי של משפחתו, תוך רמיזה לתוכחה על האכזריות שבדרישתו. הוא מבהיר שיש להם אָב זָקֵן שעלול למות מצער הפרידה, ובן שהוא יֶלֶד זְקֻנִים קָטָן, תיאור שאינו מצביע על גילו אלא על כך שאביו עדיין מתייחס אליו כאל פעוט התלוי בו. מתוך פחד שהשליט ידרוש לראות אח נוסף, או משום שעבד נחשב למת, מצהיר יהודה נחרצות כי וְאָחִיו מֵת. הוא ממשיך ומציין כי וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ, כבן יחיד שנותר מאותה אם, ובוחר במכוון במילה המציגה אותו כשארית חסרת ערך כדי שהשליט יעדיף לקחת את יהודה החזק לעבד במקומו. לבסוף הוא משלים ללא קנאה עם המציאות ולפיה וְאָבִיו אֲהֵבוֹ, מתוך הכרה שיעקב אוהב את בנימין יותר משאר האחים ומתייחס אליו כאל בן יחיד.