בראשית, פרק מ״ד, פסוק כ״א

יהודה מזכיר לשליט מצרים את דרישתו המקורית: וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלַי, וטוען כי המטרה הייתה רק לראות את בנימין כדי לאמת את דברי האחים, ולכן אין הצדקה להופכו כעת לעבד. לחלופין, יהודה בוחר להשמיט את איומי העבר מתוך נימוס דיפלומטי, ומתאר את דברי השליט וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו כהבטחה להשגיח על הנער ולשמור עליו מכל רע. על בסיס הבטחה מובלעת זו, הנובעת מעצם הדרישה להפרידו מאביו, יהודה טוען כי זו פחיתות כבוד למושל להפר את מילתו ולהשאיר את הנער אצלו גם אם פשע. כיוון מחשבה שונה מציע כי המילים וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו כלל אינן ציטוט של יוסף, אלא דבריו של יהודה המדגיש כי הוא עצמו ערב לשלומו של בנימין מול אביו ולכן אינו יכול לעוזבו.