בראשית, פרק מ״ד, פסוק כ״ב

בפנייתו אל השליט מציג יהודה טענה מוסרית ולפיה ענישת האח הצעיר תגזור בפועל דין מוות על אב חף מפשע. הוא מצהיר כי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, לא מתוך חוסר יכולת פיזית, אלא משום שעזיבה מוחלטת ולצמיתות מנוגדת ליושר ולטבע היחסים ההדוק ביניהם. האזהרה וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת משמשת כביטוי של תנאי וחשש כבד, אך הכתוב אינו מכריע מי מהשניים ימצא את מותו בעקבות הפרידה. ייתכן כי האב ימות מתוך צער על בנו, או שהנער הענוג ימות מתלאות הדרך בדומה לאמו רחל. למעשה, חייהם קשורים זה בזה לבלי התר, כך שמותו של הבן בדרך יוביל בהכרח למות האב מיגון.