בראשית, פרק מ״ד, פסוק ל״א

יהודה מזהיר את השליט המצרי כי בשל האהבה העזה והטבעית של אב לבניו, יעקב ימות מרוב צער מיד כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר. המילה וָמֵת מתייחסת לאב הזקן, שימות במקום עוד לפני שיספיקו האחים להסביר לו שבנימין נותר בחיים כעבד. באומרו וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה, יהודה מצהיר שהאחים הם שיגרמו למות אביהם, אך ייתכן שזוהי גם לשון נקייה המרמזת שהאשמה האמיתית מוטלת על השליט עצמו. אף שיהודה מדבר בנימוס, שתיקת יוסף כששמע את אביו מכונה עַבְדְּךָ אָבִינוּ נחשבה לפגיעה בכבוד האב, ובעקבותיה נענש והפסיד את הזכות להעמיד שנים עשר שבטים.