יהודה משחזר באוזני יוסף את הדרישה החד-משמעית שהציב בפניהם כתנאי להמשך הקשר עמו. דרישה זו הוצגה כגזירה מוחלטת וקנס, וזאת על אף שיוסף שמע את כל טענותיהם ההגיוניות והאמיתיות של האחים [ספורנו, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הדרישה אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לא נועדה לעקור את בנימין מביתו לתמיד. הכוונה הייתה שעליו להתלוות אל האחים רק לזמן שהותם במצרים, ולאחר מכן יוכל לשוב לאביו. מכיוון שמדובר בירידה זמנית בלבד, לא היה אמור להיות חשש שמא ימות בדרך [העמק דבר]. בפן הלשוני, האות קו"ף במילה הַקָּטֹן מנוקדת בדגש [מנחת שי].
האיום הנלווה לדרישה, לֹא תֹסִפ֖וּן לִרְאוֹת פָּנָי (כאשר המילה תֹסִפ֖וּן נכתבת בכתיב חסר, ללא האותיות וי"ו ויו"ד [מנחת שי]), מבטא עונש חמור וגורף. מתוך הקבלה לפסוק נוסף במקרא שבו מופיע פועל זהה בהקשר של חזרה למצרים, עולה כי המשמעות אינה מסתכמת רק באיסור על ראיית פניו של השליט, אלא מהווה איסור מוחלט לשוב ולדרוך אי פעם על הדרך המובילה לשם [קיצור בעל הטורים].