בראשית, פרק מ״ד, פסוק ב׳

יוסף רוקם עלילה מחושבת כדי להעמיד את אחיו בניסיון ולבדוק האם ימסרו את נפשם על הצלת בנימין, ובכך יכפרו בלב שלם על מכירתו בעבר. הוא מצווה להטמין את כוסו הארוכה והגדולה, וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, חומר שהיה נדיר ויקר במצרים או לחלופין נועד להזכיר סמלית את מכירתו של יוסף בעבור כסף. ההוראה תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, יחד עם החזרת וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְר֑וֹ לכל האחים, נועדה להבהיר להם שמדובר במלכודת מכוונת של השליט ולא בגניבה אמיתית. ייתכן שבנימין היה שותף לסוד ולא פחד, כפי שנרמז במילים אֲשֶׁר דִּבֵּר, ומנגד ייתכן שצערו בעלילה זו נועד לכפר על שתיקתו ארוכת השנים בנוגע למכירת אחיו. משרתו של יוסף ציית להוראות, וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף, כדי להביא את האחים לנקודת הכרעה שתוביל בסופו של דבר גם להתגשמות חלומותיו של יוסף.