בראשית, פרק מ״ד, פסוק י״ז

יוסף דוחה את הצעת האחים לענישה קולקטיבית ומצהיר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, שכן אין זה מדרכו להעניש חפים מפשע על סמך חשד או לשפוט אותם על חטאי העבר. הוא ממתיק את הדין שהציעו וקובע שרק הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ לא יומת אלא יהפוך לו לעָבֶד במעמד מכובד, ואילו את השאר הוא פוטר באומרו וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם המצפה לשובם. מטרתו האמיתית של פסק הדין היא לבחון אם האחים יפקירו את בנימין כפי שעשו לו, או שימסרו את נפשם כדי למנוע מאביהם צער נוסף. התעקשות זו להעניש רק את החשוד גורמת ליהודה להבין שלא מדובר בעונש משמיים על מכירת יוסף אלא בשרירות לב של השליט, מה שדוחף אותו להתעמת עמו.